זרעים של תקווה


מעשה באדריאנוס שהיה עובר בשבילי טבריה.
ראה זקן אחד שעומד וחופר חפירות ונוטע נטיעות.
אמר לו : זקן ,זקן ! בן כמה אתה היום ?
אמר לו בן מאה שנה.
אמר לו "אתה זקן בן מאה שנה עומד וטורח ונוטע נטיעות - וכי סבור אתה לאכול מהן ? "
אמר לו : אדוני המלך , הריני נוטע .
אם אזכה-אוכל מפירות נטיעתי:
ואם לאו - כשם שיגעו אבותי,כך אני יגע לבני.
אמר לו מ"בחייך זקן ".
"אם נטיעות שלך עושות פרות בימינו אתה מאכילני מהם.
לימים עשו אילונותיו תאנים.
אמר : הגיעה השעה שאלך למלך.
מה עשה אותו זקן ?
נטל סלסלה ומלא אותה בכורות של תאנים יפות
ועלה ועמד בשער פלטין של המלך.
אמרו לו השוערים : מה עסקך ?
אמר להם להכנס אצל המלך אני מבקש.
הכניסהו אצל המלך.
כיון שנכנס אמר לו מה עסקך ?
אמר לו אני הוא אותו זקן שעברת עלי ואני חופר חפירות ונוטע נטיעות , ואמרת לי אם נטיעות הללו עושות פירות בחייך אתה מאכילני מהם.
והרי זכיתי ותאנים הללו מפירתהם הן.
אותה שעה אמר אנדריאנוס לעבדיו:
הושיבוהו על כסא של זהב וטלו הסלסלה מידיו והריקוה ומלאוה דינרי-זהב.
אמרו לו עבדיו : וכל כך אתה מכבד אותו זקן יהודי ?
אמר להם בוראו מכבדו -ואני לא אכבדו ?

{ויקרא רבה כה }