התנחלות הזויה


איתי שמואל ארז וסיפורו המדהים , יש לקרוא את הסיפור לאט, ואסור לעשן לפני הקריאה .
תתכוננו למנת יתר אכזרית !


והנה לנו שעת שמחה – עזבו בננו את הישוב .
וקרה מזלו של אחד מהם והתעשר.
התעשר והפך לנדבן גדול. כך, כשמצווה גוררת מצווה, נזכר באוהביו וגמר בליבו להוכיח עושרו גם לנו, עד כדי, כך כדי, ששלח סכום נאה להכניס ספר תורה לבית הכנסת, ועוד הפליג ברוחב הארנק לממן מנעול גדול מהודר לארון הקודש, בכדי שידעו העולם כי אוצר יקר הוא שבפנים. ואף לאחר כל זה הטוב אשר השפיע לא שבעה גדולתו, וקינח לנו גם תקציב יפה להחליף את הדלתות אשר ישאו את המנעול.
והנה לנו שעת צרה – כאשר הגיעה האיגרת לבשר על כוונתו של זה ללכת בעקבות ממונו, עד אלינו, לראות את הטובה אשר עשה ולאפשר להודות.
יום חג יכול היה זה להיות, לו רק הכל הלך למישרין. אך איך נכניס ספר חדש וגג בית הכנסת עדיין דולף, וקורותיו רקובים סכנת נפשות, וליעקב חלתה הבת במחלה יקרה ספק מותרות, וחיים התחנן רק למעט עזרה בתיקון הגיר ההוא הארור של המכונית, ובמה כבר חיים טוב מכל האחרים?
כך, שבוע טרם השיגה מכונית הגביר את תרומתו אשר אצלנו, לא נותר ממנה אלא הסך הנדיב לקנות את מתנת המנעול לכפר.
והנה לנו עצה הגונה – לו רק לא יוספו מכשולים, נשייף את זה העקוב למין מישור, ויום חג יהיה בנפול עלינו הנדבן. הרי מנעול חדש יש, וספר תורה אם אפשר להכניס, אפשר להוציא ולהכניס, ואם הנגר ירקח איזה רעל לפתור את בעיית התולעים אשר אוכלות בעץ דלתות הארון, ואם ימרק אותן בברק יפה, הרי ניוושע, ועוד בחינם.
עד הנה נדמה כי רץ לו הגלגל חלק, אך הגדילו לנו השמיים ובאו להוסיף סיכה. ויהי באותו הערב, התעכב השמש לטאטא את רצפת בית הכנסת לאחר התפילה, ונזכר בתולעי הארון אשר עימו כאן היום ודובר לסלקם מחר, וכמו חש שארחו לו לחברה בכל אותם ערבים. כך, נכמרו מעט רחמיו עליהם. והנה שמע רחש מעבר לפרגוד. ניגש, הסיטו, שלח יד אל דלתות הארון – ופלא. יוצאת תולעת לקראתו מהעץ, ועוד אחת ועוד כמוה, עד אשר יצאו כולן, מצטברות לקהל גדול רוחש ומתלחשש, והוא מבין את שפתן.
"בנימין!", קראו אליו, "בנימין!"
"הנני!" ענה.
אז נדם הכל, רק דבר התולעים נשמע.
"בזכות המחשבה הזו הטובה אשר חשבת עלינו, נאכל יום ולילה בעץ הארון לגלף בו פיתוחים מופלאים אשר אין יד אדם מסוגלת לכזו עדינות ולכזה דיוק, ויהיו דלתות העץ עם בוא הגביר ליופי אשר לא ראה כמותו וישמח שמחה גדולה בישוב."
הפלא אשר ראה בנימין אותו ערב הכניס בו מין מבט יוקד אשר כשמצאוהו למחרת יוקד אותו ככה כשמגונן בגופו על דלתות הארון וזועק "לא אתן לגעת בתולעים!", ירד מורא שמיים על כולם – איך יכולה דעתו של אדם להיטרף כך בין לילה?
אף שצעק ובעט ונשך הספיקו שניים לקחתו משם ולקשור אותו למיטתו. אז בא הנגר ופתר את התולעים ומרק יפה את הדלתות.
מבין אלו הנותרים אשר שמעו על הישוב וקורותיו, יש שאמרו כי ניסים רבים ניתנו להתנחלות הזו, אך לא עלה בידי כולם לצאת לפועל.