פעילות למדריך בנושא מעיין


מעיין – פריקה טבעית של מים מתוך הסלע. מי הגשמים מחלחלים לעומק ונקווים על פני שכבות סלע אטימות בעומק הקרקע. המעיין פורץ בדר"כ במקום בו נשבר או נחצה אפיק מי התהום, לרוב מקומות בהם שכבת הקרקע האטימה נחשפת במדרונות ההר.

מעיין שכבה – מי תהום הזורמים על מדרון שכבת הסלע האטימה עד לפריצתם אל מחוץ לקרקע. כמות המים במעיינות שכבה היא לרוב מעטה, עקב כמות הגשם בחורף ועקב אגן ניקוז מצומצם יחסית, (כל הר הוא אגן ניקוז בפני עצמו ולכן גם בהרי י-ם כמעט בכל הר יש מעיין חדש).

מהלך הפעילות:
את הסיפור יספר המדריך. הוא מיועד להסביר כיצד נוצר מעין שכבה בצורה מוחשית. ניתן להוסיף או לגרוע ממנו ככל העולה על רוחכם. חשוב שלא להשאיר את הסיפור באוויר אלא לקשר אותו לציור או המחשה נוספת של אופן היוצרות מעין שכבה, ואם ניתן אז להראות בשטח את מה שעליו דברנו.
"פעם כשהייתי קטנה הלכתי לבית ספר, עם סנדביץ' שאמא הכינה לי ושקית שוקו בתיק. על הסנדביץ' שאמא הכינה לי אני רוצה לספר לכם, כי הוא משהו מיוחד...: פרוסה של לחם, עליה אמא מרחה חמאה, עליה היא הניחה עלה חסה גדול, שבצבץ מן הצדדים, עליו פרוסת גבינה שוויצרית עם חורים, ועל הגבינה פרוסות עגבניה, ולמעלה קצת עלי בזיליקום, ופרוסה שסוגרת. בהפסקה הגדולה הייתי מורעבת, ואחרי שחלמתי כל השיעור על הסנדביץ' המשובח של אמא, פתחתי בחופזה את התיק, שלפתי את הסנדביץ' והשוקו מתוך השקית, החזקתי בסנדביץ' ביד שמאל ובשקית השוקו ביד ימין, קרעתי את פינת שקית השוקו...ואופס, כנראה שלחצתי חזק מדי...
התוצאות היו הרות אסון: השוקו השפריץ מתוך השקית, מילא עלי אבל גם על הסנדביץ' המופלא של אמא. לא נותר לי אלא להביט בצער איך טיפות השוקו נספגות בפרוסה העליונה של הסנדביץ', מחלחלות ועוברות בין עלי הבזיליקום, יורדות אל הגבינה הצהובה, משתחלות דרך חורי הגבינה, מגיעות לשכבת החסה, ו... לא יכולות לעבור דרכה. על גבי החסה זחלו טיפות השוקו שלי והתקבצו להן בשבילי העלה, עוד ועוד טיפות התאספו, עד שהיו בריכוז גדול ונדחפו בשל כובדן, ויצאו מצידי הסנדביץ' החוצה. עכשיו חטפתי שפריץ' נוסף מן הטיפות שיצאו מן הצדדים...
כאן נגמר סיפורנו. אם נחזור למציאות - נוכל להשתמש במרכיבי הסנדביץ' כשכבות גיאולוגיות, ולעמוד עם החניכים על המאפיין כל שכבה: הפרוסות חדירות למים, החסה לא. כמו כן נעקוב שוב אחר מסלול ה"שוקו" - זהו המסלול שעושים המים דרך שכבת סלע סדוקה ומחלחלת עד לשכבת סלע אטומה, שאינה מאפשרת מעבר מים. כאן מתאספים המים ומוצאים מוצא בדמות נביעה או מעין. כדאי לחזור מן הדוגמא למציאות (על אף הרעב שהתעורר...) ולהיזכר שבמציאות השכבה האטימה למים בדרך כלל סופחת מעט מים ואז גרגיריה מתנפחים והיא נעשית אטומה למים (בניגוד לחסה, שלא סופחת מים).
את מי שיצא מאוכזב, מורעב או מודאג מן הסיפור אפשר להרגיע בכך שבזכות החסה האטומה לשוקו נותרה לי עוד הפרוסה התחתונה עם החמאה...

ותודה לתנועת "אחרי" על האינפורמציה